כשהפכתי לאמא, בפעם הראשונה הרגשתי אבודה מבחינת תעסוקתית ופניתי לראשונה לאימון מבלי לדעת בדיוק מה זה. הייתי בת 33, אחריי שנים באותה עבודה, הרגשתי כבר פחות מסופקת ובעיקר הרגשתי חוסר התאמה לחיים החדשים שלי כאמא. הרגשתי תקועה לגבי הצעדים הבאים שלי... תהיתי אם אולי לחזור למקצוע שלמדתי, הנדסאית אדריכלות- אבל גם זה לא הרגיש לי מתאים. במפגשים הראשונים באימון חקרנו אפשרויות עיסוק שונות עד שהמאמנת שלי שאלה אותי שאלה פשוטה: "אם אפגוש אותך בעוד 10 שנים, על מה תצטערי?" עניתי מיד, בלי לחשוב פעמיים: "שלא תהיה לי משפחה גדולה." והיא ענתה: אז מה את עושה פה? לכי תעשי ילדים" (: זו הייתה נקודת מפנה משמעותית, שהובילה אותי לקבל החלטות מתוך חיבור לערכים שלי ולמה שבאמת חשוב לי. ההבנה הזו שינתה את הדרך שבה ראיתי את החיים שלי והייתה תחילת תהליך אישי עמוק ומשמעותי. הבנתי שאני לא רוצה כרגע לרדוף אחרי הישגים מקצועיים, אלא קודם כל להשקיע בבניית חיי המשפחה שלי. ודבר נוסף, אני רוצה להיות נוכחת ולגדל אותם. זו הייתה נפילת אסימון בנוגע לערכים החשובים לי באותה עת. הגוף והמיינד אצלי פועלים בתיאום מלא. המיינד קיבל את המסר בצורה ברורה ובהירה, ומאותה נקודה ועד להיריון השני עברו בדיוק שבועיים. בהמשך תוך כדי האמהות התחלתי להתעניין בתיאוריה האדלריאנית, מקבוצות הורים, לקיחת קורסים, אימון לזוגיות- עד ללימודי אימון מלאים והסמכה במכון אדלר. מאז, אני מאמנת א.נשים בתהליכי שינוי שונים, ללכת איתם יחד להשגת חיים שתואמים את הערכים החשובים להם ולצלוח את האתגרים בדרך לשם. אם יש בך את הקריאה, אשמח ללוות אותך!